בראש הפעילות התורנית והרוחנית בקרית שמונה עומד רב העיר וראש הישיבה – מו"ר הרב צפניה דרורי שליט"א, אשר קבע את מקומו בקרית שמונה בשנת תשכ"ח (1968) , ומאז פועל רבות באזור מיוחד זה לביצור ערכי היהדות .
הרב דרורי הוא תלמידו המובהק של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל והגיע בעידודו לקרית שמונה על מנת לחזק ולהקים מרכז תורני על גבול לבנון, דבר שחסר באזור מאוד.

בהגיעו לקרית שמונה, חיכו לרב רבים מתושבי העיר והקיבוצים הסובבים אותה וקיבלו אותו בידיים פתוחות ובצימאון רב לטעמה של תורה. יחד עם התושבים החל הרב לדאוג לצרכים התורניים בעיר, להעביר שיעורים קבועים בקיבוצים, ולחזק את האזור כולו.

באלול תשל"ז (1977) הקים הרב את ישיבת ההסדר, ואליו הצטרף הרב אפרים שחור זצ"ל, אשר כיהן יחד עמו כראש הישיבה.

המצב הביטחוני בקרית שמונה באותה תקופה, ערב מלחמת שלום הגליל, היה לא יציב ותושבים רבים חיו מתוך בהלה, חלקם אף עזבו את קרית שמונה בעקבות המצב. תלמידי הישיבה הגיעו מתוך שליחות להרמת המורל והיציבות בקרב תושבי העיר והאזור. מכל רחבי הארץ עלו ובאו הצעירים לקנות תורה ולהשתלב בין תושביה. אל מול רעמי הקטיושות השמיעו בני הישיבה את קולה של תורה, קול של אמונה ובטחון.

החל משנת תש"מ (1980), לאחר פטירתו של הרב שחור, משמש מו"ר הרב ישראל קירשטיין כראש ישיבה. הרב קירשטיין מנחיל את התורה לתלמידים בישיבה ובעיר בעומק, בהתלהבות ובהתמדה.

גם במהלך מלחמת לבנון השניה עמלו חברי הישיבה על חיזוק המורל בעיר ודאגה לצרכים הבסיסיים של משפחות במקלטים – מצרכי מזון בסיסיים, שלטי עידוד ומעבר מבית לבית על מנת לדאוג לכל התושבים.

בשנת תש"פ הצטרף לראשי הישיבה מו"ר הרב אריאל ברקאי, שגדל בבית המדרש של הישיבה והיה ר"מ בישיבה.

עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, התגייסו מרבית תלמידי הישיבה לשורות צה"ל, והעיר קריית שמונה פונתה. רבני הישיבה, יחד עם התלמידים הצעירים שנותרו, עברו למשכן זמני בישיבת בני עקיבא נחלים למשך יותר משנה. הישיבה הייתה מחלוצי השבים לקרית שמונה, מתוך מטרה עליונה לחזק את הקהילה ולהרים את קרנה של העיר מתוך תורה ועבודה.